9 תיאוריות שמוכיחות שילדים רואים את העולם אחרת ממבוגרים

כדי לעזור לכם להבין טוב יותר את התיאוריה, צוות האתר שלנו רוצה לעזור לכם לנסות לראות את העולם דרך העיניים של ילד. 1. פנטזיות של ילדים עד גיל מסוים, ילדים קטנים לא יכולים להבחין בין מציאות ופנטזיה. זו הסיבה בגינה הם בטוחים שאירועים שהם המציאו במוחם, מתרחשים במציאות. ולמרות זאת, שווה לציין כי אם ילד המציא משהו במוחו, הוא לא יטיל ספק בפנטזיה שלו. ועדיין, אם ילד שומע משהו שלא נשמע לו הגיוני במיוחד מאדם אחר, הם לא יאמינו לו כמו שמבוגר יאמין. מספר מבדקים שנערכו מראים כי ישנו קו דק מאוד בין מציאות ודמיון בעיניו של ילד מאחר והם לא יודעים איזה מהידע הוא אמיתי ואיזה שקרי. 2. חוסר בחשיבה מופשטת זוהי עובדה מוכחת שילדים לפני גיל 11 יכולים לחשוב על המציאות רק כפי שהיא מתרחשת בהווה, ולא יכולים לחשוב באופן מופשט. הפסיכולוג, רודולף שפר, ערך מחקר בו נתבקשו שתי קבוצות של ילדים למצוא מקום על גופם בו ימקמו עין שלישית. כל הילדים מהקבוצה הראשונה עד גיל 9 הצביעו על המצח שלהם כי באיזור הזה כבר יש להם שתי עיניים. הקבוצה השנייה הורכבה מילדים בגיל 11 שמסוגלים לחשיבה אבסטרקטית, ולכן הציעו אפשרויות שונות כמו לשים את העין שלהם על כף היד כי כך יוכלו גם להביט לאחור. 3. לימוד שפה ילדים יכולים ללמוד שפות די בקלות בעוד שלמבוגרים זה עשוי להיות קצת יותר קשה. הבלשן נועם חומסקי, מסביר את העובדה הזו בכך שישנו ארגז כלים מובנה לתוך המוח האנושי שמחבר את כל כללי התחביר של כל השפות הקיימות. בנוסף לכך, מיליונים של תאי מוח אחראים לתפיסה ולהפקה של שפה אצל הילד ומסייעים בבנייה של מערכות מורכבות. מערכות כאלה מסיימות להתפתח כשהילד בן 10. זו הסיבה מדוע, שככל שאתה מתבגר יותר, כך קשה לך ללמוד שפה חדשה. 4. תוקפם של אובייקטים ילדים מתחת לגיל שנה בטוחים שאובייקט שהם לא יכולים לראות נעלם לנצח. הפסיכולוג, ז׳אן פיאז׳ה פיתח תיאוריה לגבי תוקפם של חפצים והכיח שהידע שיש לנו לגבי קיומם של אובייקטים מחוץ לשדה הראייה שלנו מתפתח עם הגיל. ילד קטן הוא חסר נסיון מדי כדי להבין מדוע אובייקט שאינו רואה, ממשיך להתקיים. 5. זיהוי מדענים טוענים שתינוקות שנולדו זה מכבר לא יכולים לזהות פנים בגלל חוסר הנסיון שלהם. בנוסף, הראייה שלהם אינה ממוקדת והם רואים אובייקטים באופן מטושטש ומעורפל. מחקר שנערך לאחרונה מוכיח כי תינוקות מתחת לגיל 6 לא מסוגלים לזהות פנים של אנשים שונים, אבל עד גיל 9 חודשים, הם מתחילים להבחין בין פרצופים של אנשים שהם מכירים ובין כאלה שאינם. עד גיל שנה, הראייה שלהם מתייצבת ומתפקסת והם יכולים לראות אובייקטים באופן תמציתי ובצבעים. 6. הֲפִיכוּת לילדים אין חוש הֲפִיכוּת. זוהי הסיבה מדוע אם תשימו שתי כוסות בגדלים שונים לפני ילד ותמזגו מים מהכוס הגבוהה לכוס הרחבה, הילד יהיה בטוח שכמות המים גדלה. עד גיל 7, ילדים מאמינים שאם צורת הכוס השתנתה, גם התוכן שלה השתנה. האמונה הרווחת היא גם שילדים לא יכולים לשלב את שני המימדים של גובה ורוחב עד גיל מסוים, והם ממקדים את תשומת לבם על אחד משני הממדים בלבד. 7. ציור זוהי עובדה ידועה שהתפקודים המוטוריים של ילד לא מפותחים במלואים, לכן הם מציירים באופן די נורא ממבוגרים כיוון שאלו יכולים לשמור על העיפרון ביד בצורה יציבה. בכל מקרה, ישנה עובדה מעניינת נוספת שנתגלתה במהלך ניסוי. ילדים מגיל 5 עד 9 קיבלו משימה לצייר ספל שהונח באופן בו יוכלו לראות את הידית. למרות העובדה שהידית לא הייתה גלויה וברורה לעיניהם, כל הילדים מתחת לגיל 7 הוסיפו את הידית לציורים שלהם. באופן הפוך, כל הילדים מעל גיל 7 ציירו את הספל ללא ידית. הפסיכולוגים הסיקו שזה היה ההבדל הראשי בין ילד ומבוגר. אם מבוגרים מקבלים משימה לצייר אובייקט שהם יכולים לראות, הם יציירו בדיוק את מה שהם רואים בעוד ילדים יוסיפו אלמנטים שהם לא רואים או לא אמורים להיות שם. 8. יכולת להבין מוסר היכולת של ילדים להבין מוסר וערכים שונה מזו של מבוגרים. מבוגרים יודעים אילו מהמעשים שלהם טובים או רעים, ומגלים בקיאות ביכולת להבין נורמות חברתיות שעשויות גם להישבר מדי פעם. כשמדובר במוסר, הכל הופך פשוט יותר עבור ילדים. ראשית, התנהגות של ילד קטן מבוססת על הכוונה להימנע מעונש על התנהגות לא ראויה. ילדים בוגרים יותר מבינים מוסר כסוג של התנהגות שעשויה לקבל ערך כלשהו. כל שלב בגדילה גורם לדיאלוג מוסרי פנימי שבו דבקים רוב האנשים הבוגרים. תוצאות המחקר הזה מאששות את העובדה הזו. הילדים שהשתתפו במחקר הזה נשאלו, ״מה גרוע יותר: לשבור זוג משקפיים בכוונה, או שתי זוגות משקפיים בטעות?״ רוב הילדים אמרו שלשבור יותר משקפיים זה גרוע יותר, כי כך הם הסבו יותר נזק מאשר אילו היו שוברים רק זוג משקפיים אחד. 9. תיאוריית המוח תיאוריית המוח מתייחסת להבנה שלא כל האנשים אוחזים במידע ובניסיון שיש לכם. עבור ילדים, צורת החשיבה הזו מתפתחת רק בגיל מסוים. התגלית הזו קרתה במהלך ניסוי בשם ״סאלי אן״. בחדר אחד שהו שני מבוגרים וילד. כשאחד המבוגרים עזב את החדר, החביא המבוגר השני צעצוע. כשהמבוגר הראשון חזר אל החדר, נשאל הילד איפה המבוגר צריך לחפש אחר הצעצוע. הניסוי מראה שילדים תחת גיל 3 הצביעו על המקום האמיתי של הצעצוע, מבלי לשים לב לעובדה שהמבוגר שחזר לחדר לא יודע איפה הוחבא הצעצוע.