את מעבירה יד על כתפו תוך כדי צחקוק פוטוגני, מפזרת את שיערך בנונשלנטיות (מלאכותית-אך-טבעית), או מסדרת לו את הצווארון, ככה בקטנה, על הדרך. יש משהו אלוהי בתנועה המקרית, הלא צפויה, שנוגעת-לא נוגעת, מחווה קטנטנה, כמעט בלתי מורגשת שמזרימה להם דם בעורקים, מקפיצה את הליבידו ומעניקה תחושה נעימה בכל הגוף.
מתי כדאי להשתמש: לרוב מדובר במגע עם אדם חצי זר-חצי מוכר, משהו באזור הקולגה לעבודה. אם את רוצה הפוך מהקפיטריה, עזרה בסחיבת חבילה ענקית מהקבלה או סתם להרים עט שנפל – רפרפי עליו עם אצבעותייך ותראי איך דברים נעשים בזריזות ועם חיוך.
