פסיכולוגים חושפים את הדבר היחיד לו אתם זקוקים כדי להיות מושכים

שאלו אנשים למה הם נמשכים באנשים אחרים, וסביר להניח שתקבלו מגוון רחב של תשובות: החל במראה החיצוני – עיניים, כתפיים, רגליים, ישבן, שיער וכדומה, עד לדברים פנימיים – אמביציה, מתיקות, חוש הומור, אינטליגנציה, ספונטניות…וכן הלאה. משיכה, כמו עם כל היבט פסיכולוגי, הוא דבר מסתורי מאוד. משיכה היא תערובת של רכיבים פיזיים, מנטליים ורגשיים שקשה להגדיר בצורה מסודרת. הנה מה שלחוקרים יש לומר על משיכה, ומה אנחנו צריכים להיות כדי שאחרים יחשבו שאנו מושכים. כמה מדקויות הממצאים פשוט מרתקות. אז בואו נתחיל! המחקר "המנגנון העצבי ששולט על האינטרקציה הבין אישית אצל בני אדם ומגוון האנשים שבוחרים לשמור על אינטרקציה הוא לא ברור לחלוטין…" הקטע הקצר הזה מסביר באופן תמציתי את הלוגיקה שמאחורי המחקר הזה. מדענים ופרופסורים מאוניברסיטת לובק שמו לב לחשיבות האינטרקציה החברתית ושיתוף הפעולה – במערכות יחסים או בסוגים אחרים של אינטקציה – ורצו להבין את המנגנונים המוחיים המעורבים בתקשורת בין אישית. הנה סקירה קצרה והסבר על המחקר: – צוות המחקר גייס 92 מתנדבים (49 נשים, 43 גברים). – שני ניסויים בוצעו. ניסוי אחד היה מחקר התנהגותי; הניסוי השני שילב fMRI (הדמיית תהודה מגנטית תפקודית) התנהגותי כדי לבדוק פעילות מוחית – שתי קבוצות המשתתפים צפו בסרטון קצר בו 6 נשים שונות הפגינו שתי רגשות, פחד ועצבות. – לאחר שהסרטון הסתיים, החוקרים ביקשו מכל משתתף להעריך אילו נשים חוו עצב או פחד; בנוסף בדקו החוקרים באיזה אופן היו המשתתפים בטוחים בתשובותיהם. – בניסוי הראשון, החוקרים מדדו את האינטרקציה הבין אישית בעזרת שימוש במסגרת עבודה מבוססת התנהגות-מוטיבציה והנבדקים דיווחו על משיכה לכל אחת מהנשים. – בניסוי השני, החוקרים מדדו את הפעילות המוחית של המשתתפים במהלך כל סרטון. ב-fMRI נעשה שימוש כדי לבדוק עילות עצבית במהלך כל סרטון. דימוי fMRI בוצע כדי לבחון את הפעילות העצבית בזורים במוח הקשורים ב"מערכת התגמול". – "משימת חוויה רגשית" בוצעה לאחר הניסוי השני, ואפשרה לחוקרים להשוות בין תוצאות משימת הדיווח העצמי והפעילות העצבית. הבנה רגשית = משיכה באופן מרתק, צוות המחקר גילה שביטחונם של המשתתפים בתפיסה, או בקריאה מוצלחת של המצב הרגשי של הנשים קשורה לפעילות מוגברת ב"מערכת התגמול" במוח. באופן פרטני יותר, סריקות ה-fMRI הראו פעילות מוגברת בסטריאטום – האזור הקשור עם אינטרקציה בין אישית. סלייק אנדרס, הוגה המחקר ופרופסור למדעי המוח בדגש חברתי ואפקטיבי, אמר את הדברים הבאים בהתייחס לממצאים: "אני מאמין שהדבר שהופך את הממצאים שלנו למרגשים במיוחד היא שההבנה והמשיכה האישית נראית תלויה במוחו של המקבל והנותן, וכמה טוב הם מתאימים האחד לשני (או לשניה)". בנוסף לחיבור הרגשי, מדגיש אנדרס, שפעילות מוחית חשמלית בין שני פרטים הנמשכים אחת לשנייה קיימת גם כן. למרבה ההפתעה, המחקר לא גילה אי אלו הבדלים משמעותיים בפעילות המוחים בין מצב שלילי וחיובי, או כפי שמנסח זאת דוקטור אנדרס: "אם האותות הרגשיים נשלחים ע"י השולח – לדוגמה, הבעות פנים של פחד או עצב – זה יכו להיות מעובד ע"י מוחו של הצופה (הנותן), אז מערכת התגמול שלה תירה והם ירגישו משיכה ע"י השולח". המסקנה: שלוש תגליות חשובות אפשר לסכם את המחקר ע"י פירוטם של שלושה "ממצאים חשובים" ביחס שבין מנגנונים עצביים ואינטרקציה בין אישית: 1. "ביטחון מסומן במערכת התגמול במוח" הוגי המחקר מדברים על הגורמים הקשורים בביטחון עצמי – והפעילות המוחית במערכת התגמול של המקבל – כתגלית משמעותית ראשונה. החוקרים מפרשים את התצפית הזו כחוליה פוטנציאלית בקשר שבין יכולתו של אחד לפענח את מצבו הרגשי של האחר ורמת המשיכה ביניהם. 2. "קידוד משותף" והצלחתה של תקשורת אפקטיבית הממצא השני והחשוב הוא השיוך לפעילות העצבית בקורטקס האינסולרי – האיזור במוח הקשור למודעות רגשית. חוקרים גילו שפעילות מוחית בקורטקס האינסולרי ובסטריאטום ("מערכת התגמול") דומות מאוד. במילים אחרות, פעילות באזורי התגמול והמודעות הרגשית מחקים האחד את השני אם ישנה אפשרות למשיכה בין שני אנשים. 3. הצלחתה של תקשורת ומשיכה בין אישית לבסוף, צוות המחקר מעריך שהבנה רגשית בעת הערכת בני זוג פוטנציאלים שוות ערב בחשיבותה לכשירות גנטית ופוריות. אפשר לומר, שזה קורא תיגר משמעותי על מחקרים אבולוציוניים בעניין יכולות רבייה, כמו פוריות וגנטיקה, ומחשיבים אותם כגורמים החשובים ביותר.