קשה לקריאה: ממוכר אבטיחים לעבריין הכי מסוכן ואכזרי בארץ – לוידויי המלא

30 באוגוסט 1988, כלא באר שבע, אחד מבתי הכלא הקשים והגרועים בישראל. הרצל אביטן, אסיר עולם ומי שנחשב לעבריין המסוכן ביותר בישראל, מאס בתנאים הקשים בכלא, ומחליט לעשות מעשה. אביטן לוקח כיכר לחם ומכין ממנו מעין אקדח דמה מסוג ברטה, וצובע את הלחם המעוצב באמצעות משחת נעליים כדי לדמות לו צורה של אקדח אמיתי. אחד הסוהרים נכנס לאגף, אביטן מצמיד לו את "האקדח" לגופו ולוקח אותו כבן ערובה. אביטן לא מהסס לרגע, ודורש שיביאו לו רכב שיוציא אותו מהכלא אחרת יחסל את הסוהר. בכירי הכלא מבינים שאביטן רציני בכוונותיו, וכל צמרת השב"ס ומשטרת ישראל נדרכים כמו קפיץ ומתלבטים איך לפעול. "הרצל רצח את רוני ניצן, מפקד כלא רמלה. מדובר בעבריין שחיי אדם לא נחשבים בעיניו. כזה שאין לו מה להפסיד. הוא היה רוצח את הסוהר בלי שום בעיה, אז החלטנו לאפשר לו לצאת מהכלא. אחרת הוא היה נותן לו כדור בראש", סיפר בזמנו קצין שב"ס לשעבר. הבריחה של אביטן תפסה את כל הכותרות הראשיות בעיתונים ובערוצי הטלוויזיה. הוא עזב את בית הכלא, נסע לבאר שבע, והשתלט על בית משפחת אלמקייס בעיר והחזיק בהם כסוג של בני ערובה, למרות שהבטיח לא לפגוע בהם. בשלב מסוים, כשהבין ששעון החול שלו אוזל, והסיכוי שלו להיתפס על ידי המשטרה שפרסה מחסומים ברחבי באר שבע והנגב גבוה מאוד - הוא שוב החליט לעשות מעשה - כזה שרק הרצל אביטן יכול לעשות. "לקחתי כל מיני שיערות שמצאתי בבית המשפחה, יצרתי פאה של אדם זקן, איפרתי קצת את הפנים ונסעתי מבאר שבע להוד השרון כשאני עובר דרך כל המחסומים מבלי שהשוטרים מזהים אותי", סיפר לימים לפרקליטו, עו"ד אבי עמירם, מי שליווה אותו שנים רבות. בדרך לבית אחותו שבהוד השרון, אביטן הספיק להתקשר לגלי צה"ל והתראיין לרפי רשף. כמה שעות לאחר מכן, שוטרים ביחידה המרכזית בתל אביב שהתחפשו לפועלי בניין הבחינו בו ועצרו אותו. עם מעצרו הוא הועבר לכלא רמלה והוחזק בבידוד מוחלט תחת אבטחה כבדה. 13 שנים אחרי בריחתו, אביטןאושפז בבית החולים איכילובבתל אביב לצורך ביצוע ניתוח גב מתוכנן. לאחר שבוצע הניתוח חזר לבית הכלא, אך אז שב לבית החולים כדי לבצע תיקון לניתוח הגב. במהלך האשפוז לקה בדום לבבשנתו ומת. "מילה של הרצל תמיד הייתה מילה. אלו היו ימים אחרים ותקופה אחרת. סוהרים, אסירים ושופטים כיבדו אותו. כל האסירים היו מצדיעים לו, מוחאים לו כפיים וקוראים בשמו. אנשים סגדו לו. אני זוכר שבסיום הדיונים בבית המשפט, השופטים היו יורדים לתא המעצר של הרצל כדי לשוחח עמו ולפצח את האישיות שלו. דור העבריינים של אז שונה מהיום. היום אין סיכוי שדבר כזה היה קורה", נזכר עו"ד עמירם. מאסיר בבידוד לחיה נרדפת אביטן נולד ב-1952 במעברת 'יד המעביר' (כיום שכונת 'נווה שרת' בתל אביב) למשפחה מרובת ילדים, והיה הילד ה-13 מתוך 17 אחים ואחיות. "הרצל עזר מאוד לאימו ולבני משפחתו, וכבר בגיל צעיר יצא לעבוד. הוא עבד במכירת אבטיחים. היה לו טנדר קטן, והוא עבר בין השכונות. בהמשך גם עבד כמכונאי במוסך", סיפר בשיחות סגורות לפני כמה שנים העבריין אבנר הררי. "הרצל היה המנטור שלי. למדתי ממנו המון, ובעיקר שמילה זו מילה, היו לו קודים של כבוד, לא כמו העבריינים של היום שכולם בוגדים בכולם ומוכרים אחד את השני". אביטן אמנם התגייס לצבא, אבל השתחרר כעבור כמה חודשים עקב אי התאמה, ומשם הדרך אל עולם פשע הייתה קצרה מאוד. הוא התחיל בתור עבריין רכוש, פרץ לכלי רכב ודירות, ובגיל 21 כבר נדון לשנת מאסר בפועל. באותם ימים המשטרה התייחסה בקלות ראש לעבריין החדש שצמח במעברה, והם לא שיערו שביום מן הימים יהפוך לעבריין האכזרי והמסוכן בישראל. עם השנים החל אביטן לעלות בסולם הפשע, ומפשיעת רחוב שהביאה לו מעט כסף, הוא "קפץ מדרגה" ושדד כמה אלפי לירות מסוכן טוטו. הוא נידון לחמש שנות מאסר בפועל, ובהמשך הכיר את חבריו לדרך, שמעיה אנג'ל ויעקב שמש (עם השנים כל השלושה מתו ממחלות שונות בכלא ומחוצה לו). אביטן המשיך לצבור כוח בעולם הפשע הישראלי, והטיל פחד על עבריינים ושוטרים. כמה חודשים לאחר שהשתחרר מהכלא, שדד באלימות את סניף בנק לאומי ברמת אביב. אביטן ושלושה משותפיו פרצו לסניף עם כלי רכב כבד, שברו את החלונות, ושדדו באיומי אקדח שמונה מיליון לירות. סכום מטורף במושגים של היום. אביטן נעצר, ונדון ל-15 שנות מאסר בפועל. בספטמבר 1981 אביטן יצא לחופשה בבית הוריו בליווי סוהרים חמושים, ובשלב מסוים ניגש לשירותים, ניצל את חוסר העירנות של הסוהרים, קפץ מהחלון, ונמלט לחופשי כששמעיה אנג'ל מסייע לו להימלט מהמקום. "הרצל הפך לחיה נרדפת. הוא הבין שכולם מחפשים אותו והתחבר ליעקב שמש, שץ פלום ושמעיה אנג'ל שהפכו לחברים ואחים בלב ובנפש. אביטן היה איש של כבוד, ואם זלזלו בו והשפילו אותו - הנקמה הייתה אכזרית מאוד", מספר עבריין ותיק שהכיר את אביטן. "הוא שנא את הממסד, את המשטרה, את שב"ס ואת הפרקליטות. כוחו הלך והתעצם והוא הפך לעבריין אכזרי וחסר מעצורים". בספרו האוטוביוגרפי, תיאר העבריין לשעבר יורם לנדסברגר את אביטן במילים הבאות: "למרות שהיה רוצח, הרצל אביטן היה אדם מוסרי. היו לו קווים אדומים. הרצל באמת היה נשמה". אם יש מישהו שאביטן שנא במיוחד, זה היה מפקד כלא 'רמלה' באותם ימים, רוני ניצן. אביטן חש מושפל מהיחס שקיבל מניצן ואנשיו, ומכך שניצן הורה לבצע בו בדיקות פולשניות בפי הטבעת, הליך שכיח שנעשה על אסירים החוזרים מחופשה במטרה לבדוק שלא הבריחו סמים לכלא. אביטן, שלא אהב את ההחלטה של ניצן - החליט לנקום. הוא הצטייד בתת מקלע עוזי, ויחד עם שלושה מחבריו העבריינים, ארב לניצן, מי שנחשב באותם ימים למפקד בית הכלא הטוב בארץ. ב-13 בדצמבר 1981 הגיע אביטן יחד עם שותפיו סמוך לביתו של ניצן. אביטן שלף את העוזי ורצח את ניצן מטווח אפס כשירה בו 22 כדורים. אחד השותפים לרצח הסכים להיות עד מדינה נגד אביטן, עניין שבאותם ימים היה בגדר של ייהרג ובל יעבור בעולם התחתון. שוטרים חיפשו אחריו בכל רחבי הארץ, ומעשה הרצח של ניצן העניק לאביטן את הכינוי "הרוצח הכי אכזרי בארץ", כזה שלא בוחל בשום אמצעי בדרכו לחסל אנשי חוק. "הוא (הכוונה לאביטן) אף פעם לא עשה דברים סתם. למשל הרצח של רוני. ניצן עשה דברים סתם כדי להשפיל אותו והוא שמר לו טינה. בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, הוא ברח מהכלא וחיסל אותו. זה יכול היה לקרות גם לי", הסביר לנדסברגר בספרו. מספר חודשים לאחר הרצח של ניצן, אביטן השתתף בשוד מזוין שהסתבך במפעל התכשיטים "קרן אור" ברמת גן. בעיצומו של השוד, השומר במקום נפצע מהירי, וזמן קצר לאחר מכן מת מפצעיו. אביטן החליט להימלט לצרפת בדרכון מזויף וביקש שם מקלט מדיני. מקלט מדיני הוא לא קיבל, והוא הוסגר לישראל בשנת 1983, נדון לשני מאסרי עולם על רצח השומר במפעל התכשיטים ומנהל הכלא (ולמרות שבתחילה זוכה מחמת הספק במקרה הרצח של ניצן, המדינה ערערה לעליון והוא הורשע). גם עם חזרתו לכלא, אביטן המשיך לסגור חשבונות בצורה הכי אכזרית שאפשר לתאר; בהיותו אסיר באגף רקפת בכלא ניצן, הוא ושמעיה אנג'ל רצחו ב-131 דקירות סכין את האסיר חיים שושן. אביטן נדון למאסר עולם שלישי, והנהלת הכלא החליטה להפריד בינו לבין אנג'ל ושמש, כדי שלא יוכלו לתכנן בריחה נוספת. השנים הרבות בכלא גרמו לאביטן להירגע מעט, והפכו אותו ל"פנתר שחור". בהמשך הוא התחתן עם אורית ארביב ולשניים נולד ילד שזכה לשם גורל אדם. "הרצל היה גם אדם אנושי שעזר לקשישים ולאנשים מוגבלים. אני זוכר את הפעם ההיא בה הוא רכש עשרות כרטיסים ללונה פארק לאנשים מוגבלים. הוא עזר לקשישים וסייע לנרקומנים רבים להיגמל. הוא היה ממש אנטי סמים", מספר פרקליטו באותם ימים, עו"ד עמירם. "הוא חש חובה מוסרית לעזור לחלשים שהמדינה הפקירה לגורלם". עוד מספר עמירם על היחסים החמים בינו לבין מרשו, ונזכר כיצד הנשיא עזר ויצמן קצב את עונשו ל-54 שנות מאסר בפועל. "להרצל היה חשוב שמי שייצג אותו יהיה אדם אמין שיפעל על פי קודים אתיים. לשיטתו, אם אתה כעו"ד, פועל בניגוד לאתיקה ולחוק - אז מטבע הדברים אתה בקלות יכול למכור אותו", משחזר עמירם. "מילה שלו תמיד הייתה מילה, את זה כבר הבנת". 22 שנה ישב אביטן בבתי כלא שונים. הוא נהג להאכיל את החתולים שביקרו מעת לעת סמוך לתאו, ולמעשה היה האסיר היחיד בתולדות שב"ס שהגיש עתירה להחזיק חתול בתאו ולאמץ אותו כחבר, ובית המשפט אישר את בקשתו. "זו הייתה החלטה תקדימית", מספר עמירם שייצג אותו באותה עתירה. "מאז היו אסירים שרצו לגדל תוכים וחתולים בתאיהם וסורבו מטעמי בריאות". ביוני 2001 אביטן עבר כאמור ניתוח בגבו בבית החולים איכילוב, וכמה ימים לאחר מכן נפטר מדום לב. "האמת היא שהרצל פחד מהניתוח. הוא חשש מאוד, אבל הכאבים היו חזקים. בזמנו הצעתי למשפחה לתבוע את בית החולים כי חשבתי שמדובר ברשלנות, אבל הם סירבו", מסביר עו"ד עמירם. כמה שנים לאחר מותו של אביטן, הלך לעולמו גם חברו הטוב שמעיה אנג'ל שנכנע למחלת הסרטן, ולפני כמה שנים הלך לעולמו חברם השלישי, יעקב שמש, במה שחתם את אחד הפרקים הכי אכזריים בתולדותעולם הפשע הישראלי.